עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

הבחור

04/09/2017 14:50
לימור

כבר כמעט שנה שהוא נוסע איתי. בוקר בוקר. זה התחיל בזה שסידרתי לו לעבוד אצלנו ובגלל שהוא גר ברחוב שלי זה רק התבקש שניסע ביחד. פעם ברכב שלי ופעם ברכב שלו. בחור מתוק מתוק בן 20. בן של חברה טובה. הוא כבר לא בישיבה ולא התחתן ולא עשה שום דבר עם עצמו וזה הגיע לו ממש בזמן. ממש ממש לפי מה שהוא אומר לי מדי פעם.

 

כמעט שנה שאנחנו נמצאים כל יום שעה באותו חלל של הרכב, פעם הוא מדבר לעורף שלי ופעם אני מדברת לעורף שלו. לעורף הצעיר החינני שלו. אף פעם לא יושבים אחד ליד השני. זה לא ראוי. מדברים על כל מיני דברים. כבר התרגלנו לדבר, התרגלנו לאנרגיות אחד של השני ונוצרה קירבה.  מבחינתי אני יכולה להיות אמא שלו. ואמא שלו מאד שמחה שאנחנו בקשר וככה אני יכולה לדאוג שהוא בסדר, כי איתם הוא כבר לא מדבר. אז אני כן דואגת לגבול מסוים. שומרת חלק לעצמי. והוא מספר לי הכל.

 

מדבר איתי על המחשבות שלו, על הבכי שהוא בוכה לפעמים כשהוא צריך, על זה שהוא לא רוצה להתחתן, וגם על זה שהוא שומר על עצמו. שאין לו ענין עם בנות. הוא רוצה כל מיני דברים ואני יודעת שאין לו מנוחה אבל לא אומרת לו את זה. הוא מקשיב לכל דבר שאני אומרת וכל עצה שאני נותנת לו הוא מיישם. אני מקשיבה, נהנית ממנו מאד כי הוא כזה בוגר ורגיש ולפעמים שוכחת שהוא כזה צעיר ואני כזאת לא. הוא כזה תמים ואני לא.

 

ולפעמים הוא זורק כל מיני הערות כאלה שהן מחמאה אדירה בשבילי והוא בכלל לא שם לב. איך אני צעירה כזאת עם ראש טוב ולא נראית בכלל בגילי וכל מיני כאלה. בשבילו זה פשוט נשלף ובשבילי זה עולם ומלואו. מים צוננים על נפש שעברה ועברה ועברה. ומשהו השתנה. לפני כמה זמן דיברנו ועמדנו אחד מול השני. ראיתי שהוא מסתכל לי בעיניים ומסמיק. ראיתי בזוית העין שהוא מתבונן בי, ככה מלמעלה למטה. והמבט שלו חודר והוא שילוב של נער ושל גבר ומה לי ולזה. אני נשואה, אמא לילדים, והוא לא יודע מה זה לגעת באשה בכלל.

 

SMS. "אני צריך לדבר איתך דחוף. יש מצב שאת יוצאת מהבית וניפגש?" הראש שלי מסתחרר. מה עובר עליו? כמעט מתקשרת לאמא שלו. לא יודעת מה לחשוב. אני באמצע ארוחת ערב עם הילדים והם לא נותנים לי לחשוב ואני מתחילה לאבד את הכיוון. מטגנת להם את החביתות יותר מדי ולא זוכרת מה כל אחד אוהב בלחם שלו. שולחת לו תשובה "הכל בסדר? זה יקרה רק יותר מאוחר. אתה בסדר? דיברת עם אמא?". שולח לי "J הכל בסדר. אני צריך לדבר איתך. מתי תתפני?". לא נרגעת בכלל. קבענו לדבר יותר מאוחר כשהילדים ילכו לישון. מתחילה לשבור את הראש מה להגיד לבעלי.

 

איכשהו הכל קרה והילדים נרדמו. בעלי מגיע, ואני אומרת לו שאני יוצאת להתעמלות ובורחת. נפגשים באיזה מקום צדדי לא רחוק מהבית. אף אחד לא מגיע לשם ואין מי שיראה. "אני לא יכול יותר" הוא אומר לי ומתנשם. בקושי רואה את הבעת פניו בחושך הזה. המנורה מאירה רק את הפנים שלי. "את כל כך יפה והקול שלך עושה לי דברים ואני לא חושב על שום דבר אחר. אני יודע שאת מרגישה משהו כי אני כל הזמן מגמגם כשאני איתך ואני לא יודע מה לעשות. אני רק לא יכול להיות עם זה יותר ואין אף אחד שאני יכול לדבר איתו. ואני משתגע. משתגע". מתבוננת בו ביצור המתוק הזה ומרגישה שאני מאבדת את זה. לא מסוגלת לדבר ולא מסוגלת לחשוב. "תגידי משהו" הוא אומר ולא מסתכל עלי.

 

"אתה לא נורמלי". "אני כן. זה לא נורמלי לחיות ככה בלי לגעת בך אפילו קצת" הוא אומר ומתקרב אלי. ואני לא זזה. אני מסתכלת עליו ומתה מפחד. עוצמת עיניים כי הוא קרוב מדי מדי ומרגישה את השפתיים שלו עלי. נעימות ורכות. זאת הנשיקה הראשונה שלו, שומעת קול בתוך הראש שלי צועק חזק חזק ואני כבר לא חושבת על כלום יותר. אני מנשקת אותו בחזרה וזה נעים נעים. איך הוא יודע לנשק ככה? הידיים שלו מחבקות אותי במתניים ואני שמה לב שהידיים שלי עליו. הריח שלו עושה לי דברים ואני נצמדת אליו. והוא נצמד אלי. ואז הוא מרחיק אותי ומסתכל עלי עם העיניים האלה שלו. "אני אוהב אותך, את יודעת?". "ששש", אני לוחשת לו. "אל תגיד כלום". אני יודעת שאני צריכה לברוח ואני לא רוצה את זה בכלל.

 

מתחילה לחשוב על בעלי ועל אמא שלו ועל כל העולם בערך והוא אומר לי "עכשיו זאת את שחושבת יותר מדי". ומנשק אותי שוב. "את כזאת מדהימה" הוא לוחש לי. והחיבוק שלו נהיה יותר חזק והנשיקה יותר תובענית והמגע שלו ממש לופת אותי. ההתנשמויות של שנינו מאד קולניות ואני יודעת מה אני רוצה ולא רוצה לחשוב על זה. זה לא יכול לקרות. הוא בתול לגמרי. זה אסור וזה מוגזם. זה כבר מוגזם.

 

מרפה ומתרחקת שני צעדים אחורה. לא יכולה לשאת את זה יותר. "תקשיב, זה לא יכול לקרות. זה הכי לא בסדר בעולם. אני לא רוצה לפגוע בך ואין לי גם שום סיבה. בכל מצב אחר לא הייתי חושבת דקה. אתה מדהים וזה נעים לי כל כך אבל זה לא בסדר. זה לא בסדר. אנחנו נישאר עם החוויה הזאת כי זה כל מה שאי פעם יהיה בינינו". הוא מסתכל בי ומחייך. "את יודעת, כשחשבתי על כל זה, הייתי בטוח שתכעסי, או תצחקי עלי. לא חלמתי שתתני לי לגעת בך ולנשק אותך. את נתת לי יותר ממה שאי פעם תדעי וזה מספיק לי. עשית לי מתוק מתוק בלב". הוא מלטף לי את הלחי ומנשק אותי. נשיקה תמה ועדינה. אני עוצמת עיניים נפעמת ממנו. הוא אוחז בידיי ומצמיד אותן לחזהו. וזה כל מה שאי פעם יהיה.

edyaבלה בלבלהIM AL
IM AL
05/09/2017 00:05
כל פעם מחדש מוקסם מהכתיבה שלך.
לימור
05/09/2017 11:19
תודה:)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: