עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

אינדיאנית

27/08/2017 13:16
לימור

נכנסה למסיבה באיחור קל. כולם כבר היו שם. כל שנה אותם חבר'ה, רובם זוגות נשואים. הכי כיף במסיבות של גילי ולירון. לירון חברה שלה מהתיכון. כשהיו בתיכון היו צמד, לירון ולימור, והמסיבות שלהן היו הכי מוצלחות תמיד. ואז היא, לימור חזרה בתשובה ולירון התחתנה עם גילי שהכירה בדרום אמריקה והם התחילו לעשות מסיבות משל עצמם. שנים לירון ניסתה לשכנע את לימור לבוא למסיבות. "תבואי איך שאת, מה אכפת לך. גם ככה כולם מוזרים אצלי, אז לך יש כיסוי ראש, אז מה?". ושנים לימור לא רצתה לשמוע. ואז הרגישה שהיא נחנקת. שעם כל זה שטוב לה עם המסגרת שבחרה לה, היא צריכה אויר. אויר של לירון, שהיא כ"כ אוהבת. ואז החליטה שהיא תבוא פעם בשנה למסיבה אחת. פעם בשנה לירון וגילי עשו מסיבת תחפושות. זה תמיד היה ביום ההולדת של לירון שיצא תמיד קרוב מספיק לפורים. מסיבת תחפושות התאימה ללימור בדיוק. כך יכלה להסתתר, ולרקוד איך שבא לה.

 

עם השנים למדה להכיר את האנשים. חלקם היו חברים מהתיכון וחלקם חברים שגילי ולירון אספו במהלך השנים. כולם בגילה, פחות או יותר וכולם חמודים ועם כולם הרגישה בנוח. המוסיקה היתה מוסיקה שלירון והיא תמיד אהבו, גילי תיקלט והבית שלהם היה גדול מספיק בשביל להכיל את כל הקהל ברווח. אז פעם בשנה יצאה מהבית לבושה רגיל לגמרי, אמרה לבעלה שהיא נוסעת למסיבת נשים וכך נסעה להרצליה, לבית של לירון וגילי. בד"כ הגיעה מוקדם כדי לעזור לסדר והיום לא הצליחה לצאת, בגלל הילדים. נכנסה, החליפה בגדים בזריזות וניגשה ישר לבר. כדי לצאת מעצמה ולהכנס לאוירה היתה צריכה משהו חזק ומהיר. בחרה להקפיץ טקילה. המשקה האהוב עליה. הפעם בחרה להתחפש לאינדיאנית. קלעה שתי צמות, סרט ונוצה, וסריג גדול חום שהגיע כמעט עד לברכיים. זה הספיק.

 

אחרי ששתתה הרגישה הרבה יותר טוב. הסתובבה בין כולם, אמרה שלום, ואז כשהרגישה את האלכוהול בדם, התחילה לרקוד.תוך שניה לירון הצטרפה אליה ורקדו שתיהן. כשהתעייפה התיישבה בצד. התבוננה בכולם ואז ראתה אותו. שונה. אותו היא לא מכירה בכלל. מחופש לקאובוי וזה כ"כ מתאים לו. מעולם מעולם לא הסתכלה על אף אחד שם בצורה כזאת וגם רובם היו ממילא נשואים. אבל הוא שידר לה משהו אחר. היא ידעה בחושיה שהוא לא נשוי בוודאות. הוא היה בקצה השני של החדר ואז ראתה שלירון ניגשה אליו. עשה רושם שהם מכירים היטב ומיודדים. גבוה, בנוי טוב טוב ופניו ממש נאות, אם הצליחה להבחין טוב. ומשהו שם שידר לה עוד משהו. המממ... לא יכלה להסיר ממנו את העיניים.

 

אחרי כמה זמן הוא נעלם לה והיא חזרה לרקוד. בעצם המטרה שלשמה באה היתה לרקוד ולהתפרק. זו היתה המסיבה השנתית שלה והיה לה חשוב למצות כל רגע. כשהלכה לשירותים נתקלה בו. עמד וחיכה. "הי", חייכה אליו. "הי", חייך אליה. לא רצתה ממש לדבר איתו אבל הוא המשיך "אחלה נוצה יש לך". חייכה. "איך קוראים לך?" "אה, אני אבן חלקה, ככה קוראים לי בשבט". הביט בה לא מבין ואז צחק. "ואיך קוראים לך?". "אני ג'ון". צחקו. "מה אינדיאנית כמוך עושה פה?". "ברחתי מהשבט, אבל תגלה לאף אחד". צחק. "ואתה?". "אני השריף. באתי לעשות פה סדר". חייכה אליו. ואז מישהי יצאה מהשירותים והוא עשה לה סימן שהיא יכולה להכנס. "זה בסדר, אני אלך לשירותים השניים". הצטערה מאד. הקול שלו נעם לה מאד והנוכחות שלו לידה עשתה לה דברים בגוף. הרגישה זרמים בכל מיני מקומות ולא הפסיקה לחייך גם כשהלך.

 

תפסה את לירון. "מי זה??". "אה, זה ניר. זוכרת שסיפרתי לך על הבחור הנחמד שעבר לגור ביחידה של קופרמן, ברחוב ארן? במקום שילה הציירת? אז זה הוא. כבר כמעט שנה הוא גר שם. הוא וגילי נהיו ממש חברים טובים. חמוד, נכון? אגב, הוא שאל עלייך גם. קיצרתי לו ואמרתי שאת נשואה. הוא ממש הטעם שלך, לא? קטעים". אז, זה הדייר החדש. את הדירה של שילה הכירה היטב. זו היתה דירה ענקית, דירת גג ושילה שהיתה ציירת מוכשרת גרה שם לבדה. פעמיים היתה שם. זה היה כששילה החליטה שהיא חייבת לצייר אותה. "פנים כמו שלך לא ראיתי מזמן, אמרה לה". והיא הסכימה. בלי להבין איך, מצאה עצמה ללא בגדים בכלל וכך שילה ציירה אותה. יצאה יצירה מדהימה. את הפנים הצליחה לטשטש כך שלא הכירו בכלל שזו היא ובתערוכה שעשתה אז, הציור שלה, של לימור, היה הראשון שנמכר. שילה. ואז לירון סיפרה לה ששילה חזרה לארה"ב וזהו. זכרה שסיפרה לה על הבחור הגרוש אבל לא ככה היא דמיינה אותו. אז הוא גר עכשיו בדירה ההיא. מעניין מאד.

 

ואז משום מקום הוא צץ לידה. הפעם אף אחד מהם לא חייך. "תשמע, בעצם קוראים לי לימור". "אני יודע. את נשואה ואת לא מהאזור. לירון סיפרה לי. אני ניר". "אני יודעת". הביטו זה בזו והחשמל שעבר ביניהם כמעט ושרף אותה. "את רוקדת מאד יפה. כמעט לא יכולתי להפסיק להסתכל עלייך", לחש לה. רצתה להגיד משהו ולא היתה מסוגלת להשמיע קול. המשיכה שהרגישה אליו היתה הראשונה מסוגה בשבילה. מעולם לא הרגישה כך כלפי אף אחד בעולם. זה תפס אותה לא מוכנה. "אני חייבת ללכת". הרגישה שאם היא נשארת שם, זה לא ייגמר טוב. "את בטוחה שאת יכולה לנהוג?" "כן, בטח". "בואי אני אלווה אותך למכונית". יצאו יחד לאויר הפתוח ואז כשנכנסה לרכבה ראתה שהוא רוצה להגיד משהו ובסוף התחרט. רצתה שהוא ינשק אותה או לפחות יגע בה והוא לא עשה כלום. ברור. היא נשואה.

 

נסעה משם. למחרת קמה והמשיכה את יומה. יום ששי עמוס במטלות. התגלגלה מדבר לדבר וממשימה למשימה וכל הזמן הוא מזמזם לה ברקע. ואז התיישבה מול הפייסבוק והחליטה שהיא חייבת לראות אותו. צ'יק צ'ק מצאה אותו בין חבריה של לירון. ראתה במה הוא עוסק והיו שם מספיק תמונות כדי שיהיה לה במה לשטוף את העיניים. מתוק. הוא באמת מתוק והוא כל כך כל כך הטעם שלה. גברי, גדול, בנוי טוב. המממ... רק מלהזכר במבט שלו נמסה לגמרי. מה יהיה? היא חייבת לשכוח אותו. ואז הצעת חברות ממנו. ואז מיד הודעה. "את רוצה להיות החברה הוירטואלית שלי? ;)". הסכימה מיד. ואז שלח לה הודעה "תודה". עצמה עיניה. מה היא אמורה לעשות עם זה עכשיו?

 

מעולם לא רצתה משהו וכל כך לא רצתה בעת ובעונה אחת. אבל כשהוא אמר לה שהוא מרגיש שהוא לא יכול להתנתק ממנה, הבינה בדיוק על מה הוא מדבר. גם היא לא יכלה להפסיק לחשוב עליו. הציע שייפגשו. אמרה לו שזה בלתי אפשרי. הם לא יכולים להפגש. אבל כשהציע שתבוא אליו, הרגישה שהיא לא יכולה לסרב. הוא גר בדירה של שילה והיא כל כך רצתה להיות שם. וכל כך רצתה לראות אותו. מצאה ערב שבעלה ממילא לא היה בבית ויצאה. כשהגיעה אליו כבר רצתה לחזור ואז פתח את הדלת מבלי שדפקה. "הי, איפה הצמות שלך?". חייכה אליו. "בואי תיכנסי". "אני מכירה את הבית הזה. הייתי פה כששילה גרה פה. סידרת מאד יפה". "תודה, אמר לה ולא הסיר את מבטו ממנה". "אני לא אגע בך עד שלא תגידי לי שאת מוכנה. אני יודע שאת דתיה. קלטתי את זה מזמן. ואת נשואה. אני לא הולך לעשות את הצעד הראשון". "אז אולי כדאי שאלך". פתאום לא נראה לה כל הרעיון ולמרות שזה היה במחשבותיה, פתאום כשדיבר על מגע, קלטה לקראת מה היא הולכת. זה היה מטורף.

 

ואז משום מקום שלחה אליו יד. ליטפה את פניו. זה היה משהו שרצתה לעשות עוד כשדיברו ליד השירותים. עצם את עיניו. מתוך סערת חושים החלו לגעת זה בזו. הוא פרע את שערה ואחז בו. מגעו היה אגרסיבי וחזק וזה התאים לה מאד. כאילו בשביל לספק את הצורך שלה בו היא היתה צריכה אותו בדיוק ככה. עזות שלא ידעה שיש בה, תפסה מקום והיא מצאה עצמה מעליו. בפראות של חיות, כמו שני נמרים, עטו זה על זו. זה נמשך ונמשך ובסופו של דבר כבר לא יכלה יותר. קרסה לצידו.

 

"אני רוצה לספר לך משהו", אמר לה כששכבו זה לצד זו. "את יודעת, לפני הרבה שנים הייתי בתערוכת ציורים. עוד הרבה לפני שהתגרשתי. מכל מה שראיתי שם, היה ציור אחד שתפס אותי במיוחד. זה היה ציור של אשה עירומה. אני לא חובב אמנות אבל לא יכולתי ללכת בלי הציור הזה. קניתי אותו על המקום. אחרי שנים, התגרשתי, וחיפשתי דירה. כשבאתי לראות את הדירה הזאת, ראיתי את הציורים תלויים על הקיר. ידעת ששילה עשתה העתק מכל ציור שציירה? גם הציור הזה היה תלוי פה. הציור שלי. ואז שילה סיפרה על בחורה דתיה בשם לימור שהסכימה שהיא תצייר אותה בעירום. כשראיתי אותך ושמעתי את שמך, ידעתי שזו את. זו את, נכון? זה הגוף שלך הזה. שהטריף אותי כבר אז, כשקניתי את הציור". הביטה בו. זה לא נורמלי, אבל זה היה צריך להיות. פתאום הבינה. זה היה חייב לקרות. ופתאום הכל הסתדר לה.

IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: