עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

שלי

27/08/2017 11:48
לימור

יכולת בכלל לא לדבר איתי. לא ביקשתי ממך להיות שם. לא רציתי את כל הסרט הזה ואת כל הדרמות מסביב. אתה זה שהתעקשת. אני בכלל לא הבנתי איך אתה שם כל הזמן הזה. ישבתי בספריה. זה תמיד נשמע מאד מוזר לאנשים שבחורה בת 24 הולכת לספריה כדי לקרוא. אבל אני כדי להנות מספר כמו שצריך, צריכה אווירה. כמו שיותר כיף לרקוד כשעוד אנשים רוקדים מסביבך, ככה אני אוהבת לקרוא כשיש עוד ספרים מסביבי. בספריה שלי, זאת שליד הבית, כמעט ואין כסאות או שולחנות. אפילו הספרן מעודד שיחה בין אנשים ותמיד ניגש לדבר איתך כשהוא קולט שהרמת לשניה את העיניים מהספר שלך. זאת היתה הספריה שלי כבר 3.5 שנים. מאז שעברתי לשכונה. תמיד השתדלתי לגור ליד ספריות. אם יש ספרים לידי, כנראה שהאזור מתאים לי.

הייתי אז בת 24. סיימתי ללמוד את התואר שלי בבלשנות וכל מה שעניין אותי זה ספרים שאף אחד אחר לא קורא. רציתי להציל את הספרים האלה משיממון וככה הייתי בוחרת אותם. כמו את הגברים בחיי. תמיד אני זאת שפניתי אליהם. אם הם היו מספיק זנוחים, מספיק לא מעניינים, מספיק ביישניים ולא מתקשרים, הסקתי שנועדנו זה לזו. אהבתי לראות איך רק תשומת הלב שלי, האהבה שלי, הרצון העז שלי לקשר, גרם לזה שהם החלו לראות את עצמם בעיניים אחרות ובסופו של דבר לאהוב את עצמם מספיק בשביל לעזוב אותי. זה לא גרם לי להפסיק.

ואז הגעת. ישבתי אז בספריה, על מדף ריק שלא יודעת למה הוא באמת היה מיועד אבל הוא היה מספיק קרוב ויציב כדי לשבת עליו. אני זוכרת מה לבשתי כי אפילו זה לא הסתדר לי בסיפור שלנו. לבשתי טי שרט גזורה מהתיכון (מי בכלל גוזר חולצות היום), עם הדפס של מדונה, ומכנסי פיג'מה עם חור מסיגריה במקום של הכיס. השיער שלי היה אסוף במין קוקו ספונג'ה לא מחמיא ואני זוכרת שלא הורדתי אז שיערות ברגליים. מן תקופת הזנחה שכזאת. ניגשת אלי ואמרת שזה נראה לא נוח לשבת על המדף הזה ואם אני רוצה, אתה יכול להביא לי כסא. הסתכלתי עליך ולא הבנתי אפילו באיזו שפה אתה מדבר. ואז הבאת שני כסאות והתיישבת מולי.

נראית מספיק מטופח והרחת כמו גן עדן. אני לא יודעת אם אי פעם אפסיק לאהוב את הריח הזה שלך. לא קלטתי מה אתה רוצה. זה לא מנע ממך לא ללכת. שאלת אותי שאלות על הספר שלי, ועלי וסיפרת לי שאתה חדש ברחוב הזה והספריה הזאת זה המקום הראשון שיוצא לך להכיר באזור. אני לא יכולה גם לקרוא וגם לדבר וכשיש לי ספר ביד אני תמיד מעדיפה לקרוא. כשראית את זה, אמרת שאתה לא רוצה להפריע לי אבל אתה ממש צריך חברים בשכונה הזאת ושאלת אם זה בסדר שתחכה לי עד שאסיים. אפילו לא עניתי. כשהספריה נסגרה בתשע בערב, ניגש אלי עידו, הספרן ואמר לי שאני צריכה ללכת. קמתי ומאובנת כולי מישיבה לא נוחה וחוסר תזוזה, צלעתי החוצה. ואז ראיתי אותך. יושב על המעקה ממול. אפילו לא זיהיתי אותך.

התרוממת ושאלת אם אתה יכול ללוות אותי הביתה. זה לא הסתדר לי עם כלום. כל הזמן הזה ניסיתי להבין מה אחד כמוך רוצה מאחת כמוני. אבל לא שאלתי כלום. הלכנו והלכנו וגם כשעברנו את הבית שלי המשכנו ללכת. לא רציתי לשחרר אותך. הצחקת אותי ועניינת אותי ובכלל לא היית מפחיד. הבנתי שכל מה שאמרת אמת. שאתה באמת חדש בשכונה ובאמת קשה לך עם הבדידות הזאת. עם זה יכולתי מאד להזדהות. בסוף כבר נהיה לילה ורציתי לישון. אמרתי לך איפה אני גרה והצעתי לך לבוא לבקר מתי שתרגיש בודד. לא חשבתי לשניה שתעשה את זה. אבל למחרת עשית את זה. וכל הזמן מאז עשית את זה בלי סוף. נכנסת לי לחיים. התאהבתי בך כל כך. רציתי אותך כל הזמן. זאת היתה הפעם הראשונה שהייתי בתוך קשר מסוג אחר. פתאום מישהו בחר בי.

אני חושבת שיותר מהכל אהבתי את המילים שלך, תמיד אמרת לי דברים שלא ציפיתי לשמוע. ולא יכולתי להפסיק לדבר איתך. דיברנו על הכל. המגע שלך שינה אותי שינוי מהותי. אחרי חודש וקצת, הסתכלתי על עצמי בראי יום אחד ונראיתי לעצמי אחרת. זאת היתה אהבה. כן. לדעתי זאת היתה אהבה. רק שלא יכולתי לשאת את זה. הרגשתי שאני משתנה, שהבפנים שלי עוזב אותי ונהיה שלך. אמרתי לך את זה והגבת לא טוב. התחלת להטיח בי מילים לא טובות. מילים שלא הכרתי בך. רק רציתי שאולי נשנה משהו בקשר, שאני כן אוכל להיות בו. אבל אתה פגעת בי מאד. התרחקת. נהיית אחר ומוזר ומפחיד. אני לא יודעת איפה אתה היום. הלכת ממני. אני רק יודעת דבר אחד. אני לא אתן לך אותי יותר. לא לך ולא לאף אחד. 

IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: