עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

קפה וקפה

24/08/2017 10:02
לימור

אני בנאדם מאד רגיל ואפילו משעמם. אני קמה כל יום באותה שעה, לובשת את מה שהכנתי לי על הכסא יום קודם, מתאפרת באותו סדר, מסרקת את השיער באותן תנועות לאותם כיוונים, בקיצור הבנתם. הסדר הזה מאד חשוב לי. כשיש לי סדר חיצוני אני יכולה להרשות למחשבות שלי לרוץ ולהשתולל. זה משהו שתמיד חשבתי שכולם עושים. עפים. אני יכולה לצחצח שיניים ולחשוב על לטאות ענק ואיפה הן מוצאות אוכל. אני יכולה להכין לי סיר קציצות ולהזכר במישהי שהיתה איתי בכיתה וששמעתי שקטעו לה רגל ואיך זה להיות מגעילה וסנובית רק עם רגל אחת.

מצאתי לי עבודה שזה מסתדר איתה בול. אני גננת. כל מה שאני עושה, נראה הגיוני לחלוטין לילדים בגן שלי. הם בני 5. הם רגילים שאני מספרת להם סיפורים ממש מוזרים או לא עונה כשקוראים לי. אני הגננת שהם הכי אוהבים. כי אני מקבלת אותם כמו שהם. בגן שלי אין מכות ואין קללות. בגן שלי כולם חברים ולאף אחד אין בעיה להגיד את זה. זה מאד שכיח שילד יגיד לחבר שלו "אני אוהב אותך" ויביא לו חיבוק. אני מתה עליהם.

יש לי שריטה. אני לא יודעת מתי זה התחיל אבל זה שנים ככה. בבוקר אני צריכה לשתות שתי כוסות קפה. אבל הן צריכות להיות במרווח של רבע שעה. אם אני קונה שתיים ביחד, אחת מתקררת וזה לא כיף. אם אני מתעכבת וקונה את השניה רק כעבור חצי שעה, מתחיל לי כאב ראש וסחרחורת. מכל ההתמכרויות המוזרות, מצאתי לי את זאת. יש סניף של רשת בתי קפה איכותית ליד הגן שלי. כל בוקר אני צועדת לשם פעמיים וחוזרת פעמיים. זו לא ממש בעיה כי בדרך כלל מי שרואה אותי בפעם הראשונה לא נשאר מספיק זמן כדי לראות אותי בפעם השניה ועם עובדי בית הקפה הסתדרתי. הם מכירים אותי מצוין.

יום אחד התעכבתי בגן. אחד הילדים הגיע עצבני משום מה וראיתי שכל מה שהוא צריך זה חיבוק כזה חונק. לא משהו שאפשר להפסיק בגלל צורך בקפה. יצאתי באיחור של 23 דקות מבחינתי. הגעתי לבית קפה וביקשתי את הקפה שלי. ואז אני שומעת "אני מאחר לפגישה בגללך, את יודעת?". אפילו לא סובבתי את הראש. היה לי ברור שאין לי קשר לאמירה הזאת ומישהו בטח מדבר בטלפון ממש קרוב אלי. ואז "אם את מאחרת, לפחות תהיי נחמדה מספיק להגיב אלי. זה שאני לא מציג את עצמי כל פעם לא אומר שאין לי רגשות". זה כבר היה מוזר מדי. סובבתי את הראש וראיתי אותך. משהו ממש נחמד עם ריסים ממש ארוכים וגבות משורטטות. שום גבר בעולם לא צריך גבות כאלה. מיותר לחלוטין. אבל יופי של גנים, חשבתי לי. ואז הבנתי שזה מה שעובר לי בראש והוא מחכה לאיזשהי תשובה ממני. "אה, סליחה, אנחנו מכירים?". חייכתי. "לא, אנחנו לא מכירים, אבל כל יום כבר מאתיים שנה את מגיעה לכאן באותו זמן במרווחים שווים ולוקחת את אותו הקפה שאת אפילו לא מבקשת. זה מרתק להתבונן על זה. אני גר פה לא רחוק ואני חייב להגיד שלא משנה מה אני לא מוותר על זה. זה כמו לראות שעון חי. למה איחרת היום?".

צחקתי. "זה קצת קריפי מה שאתה אומר. אתה עוקב אחרי מישהי שאתה לא מכיר רק כי היא מתנהגת קצת מוזר. אני אוהבת את זה". צחקת גם. באמת שמיהרתי אז אמרתי לך "אז אני רואה אותך מחר? באותו זמן?" סימנת לי עם היד כזה משהו לא מחייב אבל ידעתי שתהיה שם. הלכתי לי לגן שמחה במיוחד. טל, הילד החמוד שחיבקתי קודם רץ אלי וחיבק אותי בזהירות בגלל הקפה. כל היום חייכתי לעצמי בלי הפסקה. בצהריים, כשבאו כל ההורים לקחת את הילדים, ראיתי אותך שוב. טל רץ גם אליך. אני חושבת שבאותו רגע קיבלתי החלטה. אני מקפה נגמלת

IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: