עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

אדל

14/08/2017 09:22
לימור
אהבה, בגידה, וויסקי

נפגשנו באחד מאותם ערבים שלי. מדי פעם זה קורה. אני מרגישה שאם אני לא הולכת לרקוד יקרה לי משהו רע. פעם באמת התעלמתי מהצורך הזה ויום למחרת חטפתי מונו שריתק אותי למיטה ל7 חודשים. מאז אני לא מתעסקת עם הגוף שלי וכשאני קולטת שזה מתחיל להשתלט עלי אני מוצאת מקום בעיר אחרת והולכת להשתולל. ברוב הפעמים זה נגמר תוך 3 שעות ככה. אני תופסת לי פינה, מפזרת את השיער ואם המוסיקה טובה, כזאת שמזכירה לי את ימי ההפקרות שלי ובמספיק ווליום, אני לא צריכה יותר. זה לא קשור לאף אחד ואף אחד לא מעניין אותי. אם אני עוצרת זה כדי לשתות מים או וויסקי ואם באים לדבר איתי אני מתעלמת. יש לי בעל וילדים וזה מספיק אנשים בחיים שלי.

יש לי טעם מאד ברור במוסיקה. אני לא נותנת למוסיקה לבחור אותי אלא אני זאת שאחפש ואמצא את הלהקות החביבות עלי. לא שומעת רדיו, לא נחשפת לכלום. עד שיום אחד ישבתי בבית קפה ושמעתי משהו מופלא. זה היה כל כך טוב שקמתי וביקשתי לשמוע את השיר הזה שוב. זאת היתה אדל. בחיים לא שמעתי קול כזה עוצמתי. קול שהיה בו גם כאב וגם עונג, גם צער וגם אושר גדול מאד. זה היה .Rolling in the deep 

בפעם הבאה שהלכתי לרקוד ביקשתי מעידן, שכבר הכרתי בשם, שישים לי את השיר הזה. ואז הוא שם אותו שוב. הסתכלתי עליו וחייכתי. כשעשיתי הפסקה הוא בא ואמר לי שמישהו ביקש ממנו לשים את השיר הזה שוב בשבילי. לא הבנתי. המשכתי לרקוד ואז בסוף הערב כשהלכתי לאוטו, ניגשת אלי. נבהלתי. זה לא שאני לא יודעת להגן על עצמי. פשוט כשאני מתחילה לדבר הקסם פג. אני לא רוצה להכיר, לא מחפשת עניינים. זה זמן קדוש לי ולעצמי. אמרת לי שקוראים לך עופר ושאלת אם אתה יכול להגיד משהו. לא רציתי אבל המשכת. אמרת שזו פעם רביעית שאתה רואה אותי רוקדת. בהתחלה כשראית אותי הבנת שאני רוצה להיות עם עצמי, פשוט כי רקדתי הכי בצד שאפשר, אבל כשבאת אחרי זמן ושוב הייתי שם, כבר לא יכולת להתעלם. "אני עומד ולא יכול לזוז עד שאת לא הולכת. מה את צריכה לפרק כל כך?". צחקתי. זה היה כל כך מדוייק. לא שיחות, לא חיבוקים, לא תרפיות ולא תרופות. הריקוד שלי פשוט מרפא אותי.

אמרת שכשראית אותי רוקדת בשיר של אדל ראית משהו אחר. פתאום הייתי נגישה. פתאום ראית רגש שיוצא ממני וגם פתח. רצית את זה עוד אז ביקשת מעידן לשים את השיר הזה שוב. אני יודעת שהדבר הנכון היה להכנס לאוטו ולנסוע משם אבל לא יכולתי. משהו בעיניים שלך ביקש ממני משהו, ביקש ממני לא לדחות אותך. לא להתעלם. אז נשארתי. נשארנו קצת עומדים ושותקים. ואז אמרת שתמיד כשאתה מסתכל עלי רוקדת אתה רואה מלא שיער עף לכל הכיוונים ומעט מאד פנים. "למה את מסתירה את הפנים שלך אם את כל כך יפה?". הסתכלתי עליך. שאלת אותי למה אני בוכה. "אני לא בוכה", צחקתי אבל אז הבנתי שכל הפנים שלי רטובות ושזה דמעות מה שיורד לי מהעיניים. "אני לא אוהבת שמתקרבים אלי. זה שלי. זה הריקוד שלי, זה הטריטוריה שלי, זה הלבד שלי...". לא נתת לי לסיים. התקרבת ואז נהיה חושך והמון המון נעימות. הנשיקה שלך היתה לי טובה כמו הריקוד שלי. כמו אדל. 

edyaRosieIM AL
edya
15/08/2017 00:12
את כותבת מהמם.
לימור
15/08/2017 09:04
תודה רבה:)
IM AL
19/08/2017 16:36
את מספרת סיפור בצורה מדהימה, מעריץ יכולת שכזו לכתוב סיפור בצורה כל כך קולחת, עם יכולת לבנות עולם שלם.
קראתי אותך כעת ברצף וזה עשה לי חשק לעוד...
wind
21/08/2017 08:40
תודה!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: