עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

משמעות

25/07/2017 11:21
לימור
אהבה, בגידה, גורל

משמעותם של דברים נקבעת על פי הנוכחות שלהם בחייך. הכרת מישהו, הוא מעסיק את מחשבותייך, ממלא את יומך בתהיות? זה עצמו הופך אותו לקיים. לאחר המשמעותי שלך.

כתבת לי שקראת משהו שכתבתי. זה השפיע עליך, אמרת. מאז שקראת את הסיפור ההוא שלי לא הפסקת לחשוב עלי. תהיתי על מה יש לחשוב כל כך הרבה אם כל מה שאתה יודע עלי הוא הצורה בה אני מחייכת ומפנה את ראשי בתמונת הפרופיל שלי וזה שאני כותבת בצורה שאנשים אוהבים לקרוא. גם אתה לא יודע, אמרת. אבל חשבת. התחלנו לדבר. רצית לדעת עלי הכל. הצורה שבה שאלת את השאלות, השאלות ששאלת, שימחו אותי מאד. זה מחמיא שמישהו מתעניין כל כך. ולא ידעתי מי אתה. לא רציתי לשאול אותך דבר. העדפתי להשאיר אותך בצד המתעניין. בצד שרוצה יותר. לא רציתי לתת לך את החלק שלי.

ידעתי שזה יגיע. ידעתי שיום אחד זה כבר לא יספיק יותר. ידעתי שאם אי פעם ניפגש, העובדה שלא התעניינתי בך לא תעמוד לי לזכות עוד. אז התעלמתי מהצעות הקפה שלך. למרות שאמרת אינספור פעמים שאתה בסביבה שלי. למרות שאמרת שיהיה לנו מעניין ונחמד וזה מספיק בשביל לפתות אותי, אני יודעת. למרות שנשמעת כמו הבנאדם שימלא את חסרון הלב שלי. דחיתי את זה מאד. דיברנו חודשים. גילית עלי דברים בלי שסיפרתי כי היה אכפת לך להקשיב לי מבין השורות. כשסוף סוף דיברנו בטלפון, הקול שלך המס אותי. הבנתי שזה בלתי נמנע. הסכמתי לקפה. התניתי את זה בכך שזה יקרה באור יום, בבית קפה שנמצא ליד המשרד שלי. ידעת איפה אני עובדת גם בלי שסיפרתי לך.

הכרחתי את עצמי לא לחשוב על מה שאני לובשת. להתלבש כמו שהייתי מתלבשת לכל יום עבודה. להתאפר בהיסח הדעת. בכח רב בהיסח הדעת. הבושם ששמתי הוא הבושם הרגיל שלי. הכי רגיל. הגעתי לפגישה בדיוק בזמן כדי להוכיח שאני לא חורגת פה ממנהגי, שלא הצלחת להזיז אותי מהמסלול הטבעי שלי. ישבת לך בשולחן הכי רחוק מהדלת. נתתי לעצמי ללכת בצורה טבעית ולפלס את דרכי כמו שהייתי עושה גם אם הייתי נפגשת עם חברה.

זה היה אבוד מראש. כשהתיישבתי והסתכלתי עליך הרגשתי את זה קורה. יש לי חיישנים שממוקמים באזור הירכיים החל מהברכיים ומעלה. כשזה קורה, זה קורה שם. עיקצוץ כזה שפעם חשבתי שממש אפשר לראות אם מסתכלים ומאד נרגעתי כשהבנתי שלא. ידעתי שאני מסמיקה. ידעתי שאתה רואה את זה. אני לא בת 20 יותר ומרגישה עם עצמי מספיק בנוח בשביל לא להתאמץ להסתיר דברים. נשמתי ונתתי לכל מה שזה לשקוע. שאלת אם אני רוצה לשתות משהו ואמרתי לך שעוד לא. שאני בינתיים נושמת. חייכת. הסתכלת עלי. אמרת שהפכת את כל התמונות שלי בפייסבוק והתמקדת בכל אחת ואחת כדי לקלוט אותי. כדי להבין מי אני אחרי שהשיחות שלנו בילבלו אותך לגמרי. אמרת ששום דבר לא הכין אותך לנוכחות שלי מולך. אמרת שהנוכחות שלי מאד עוצמתית ושאתה לא יודע מה להגיד עכשיו. כשאמרת את זה לא הסתכלת עלי. זה הביך אותך אבל כל כך שמחתי על הכנות שלך.

רכנתי לעברך. הצמדתי את הירכיים כדי לא לתת לעיקצוץ הזה להוציא אותי מריכוז. רציתי להגיד דברים שאני יכולה באמת לעמוד מאחוריהם. לא לבזבז את הזמן על מידע לא מדויק. "אתה יודע, בטלפון נשמעת לי מאד החלטי. מאד סגור על עצמך. תמיד יש לך מה להגיד על כל דבר והדעות שלך מאד מוצקות. אני לא אוהבת אנשים כאלה במיוחד כשהם כל כך צעירים. הרי גם אני בגילי לא יודעת הרבה ולא יכולה להצהיר יותר מדי הצהרות חד משמעיות שכאלה. לא כל כך רציתי להפגש, כי אם אני רוצה לדבר עם מישהו בעל חשיבות עצמית גדולה מדי, אני יכולה לדבר עם בעלי. אבל חשבתי שלפחות אתה תהיה זה שינהל את השיחה והנה אתה לא יודע מה להגיד".

צחקת. אמרת שתיארת לעצמך שאהיה מאד כנה כי קלטת שאני לא מבזבזת זמן על שטויות. חייכתי. התחלנו לקשקש על סתם דברים והעיקצוץ הזה שלי לא מפסיק. הזמנתי הפוך. שתיתי אותו בלגימות גדולות וקיויתי לרוגע. שום רוגע לא הגיע. ואז אמרתי את זה. "אנחנו שני אנשים שנפגשים לקפה כי קראת סיפור שפרסמתי ולא ידעתי שתקרא. אבל אני רוצה שתדע שמאז שהתיישבתי אני לא נושמת. אני לא יודעת מה יקרה איתנו אבל אני יודעת שאני חייבת שנתנשק ואני רוצה את הידיים שלך עלי". שתיקה. ראיתי שאתה רוצה לשאול אותי מה אמרתי עכשיו והתחרטת כי שמעת אותי מצוין. שאלת אותי אם זה משהו שאני אומרת בדרך כלל ולא עניתי. המשכתי לדבר על עוד כל מיני דברים ואמרת שקשה לך לענות. הבנתי אותך.

הסתיים לי הזמן. הייתי חייבת לחזור למשרד שלי. קמתי ואמרתי לך שהיה לי מאד כיף איתך ואני שמחה שנפגשנו. קמת יחד איתי וראיתי שאתה לא מבין. יצאתי וראיתי שכתבת לי שאתה לא מבין כלום. שרצית שאשאר עוד ואין משהו שאתה יותר רוצה מלגעת בי. חייכתי. לא עניתי.

חשבתי עליך מאז. תהיתי מה עוד יקרה בינינו ואיך. הרצון שלי לא עבר לי. עדיין, לא משנה במה עסקתי, עם מי הייתי ואיפה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה השפתיים שלך עלי. בכל מקום. והידיים האלה שלא יצאו לי מהראש. אחרי כמה ימים כאלה כתבתי לך שאני אשמח שנדבר. נפגשנו בטבע. במקום בלי אנשים בכלל. ישבת מולי ודיברת. אמרת לי שאתה לא מפסיק לחשוב עלי ואמרת שאתה לא יודע מה לעשות. אני חושבת שכשנישקתי אותך מאד הופתעת. אבל השפתיים שלך היו לי הכי טבעיות בעולם. העיקצוץ הזה בירכיים שלי לא טועה לעיתים קרובות. הידיים שלך שנעו לעברי ואז עטפו אותי בחוזקה נעימה, היו כל מה שהייתי צריכה כבר מלא זמן. התנשקנו עד הערב.

אני חושבת שהמשמעות של כל זה היא שהייתי פשוט צריכה לכתוב ואתה היית צריך לקרוא כי המפגש בינינו נהיה הדבר הכי משמעותי לי בעולם.

נטליIM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: