עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

דדה המשוגעת

09/07/2017 09:00
לימור
אהבה

נכנסתי עם אבא שלי ל"אבו יוסף" בעיר התחתית בחיפה. החומוס הקבוע שלנו. תמיד אחרי הים, אחרי קניות, כשאין כח לבשל, כשבא לי להתנחם. כל הצוות לא התחלף ב20 שנה האחרונות לפחות וכולם מכירים אותי מאז שאני ילדה. כל הילדות שלי התרוצצתי להם במטבח ואני מכירה את כל הילדים של העובדים. כולם מכירים אותי בשם וכולם יודעים בדיוק מה אני אוהבת ואיך. סאלח, המלצר, ישר קלט אותנו ובא לקראתנו. "מה עניינים הדס? מה שלומך אדון?" אמר ולקח אותנו לשולחן.

זה היה אחרי שחתמנו חוזה לקניית דירה בשבילי. אחרי שהם הבינו שאני לא מתחתנת בקרוב, ההורים שלי קלטו שאין טעם לממן כל מיני בעלי דירה והכי נכון להשאיר אותי קרוב אליהם. אז הם קנו לי דירה ברח' הגליל. זה מצד אחד שימח אותי ומצד שני עשה לי רע. כאילו ויתרתי על זוגיות.

עם הפרצוף הזה התיישבתי. הזמנו חומוס עם בשר והתחלנו לדבר. אני ואבא שלי. דיברנו על כל מיני עניינים טכניים ואז הבנתי שאני בהזיות. כי ראיתי אותך נכנס בדלת. מחוייך ומהמם כמו שאתה כשחשבתי עליך. לבוש בחולצת כפתורים וג'ינס שחור. אחריך נכנס איזה מישהו שאני לא מכירה. ישבנו ממש בצד ולא ראית אותי ישר ואז כן.

ניגשת אלינו ואני מנסה לגמור מהר את הביס. פאקן 6 שנים לא ראיתי אותך. מה הסיכוי שזה יקרה דווקא כשאני עם פה מלא בחומוס?! אבא שלי קלט אותך וקם. "דרור! מה שלומך?" חיבוק חזק שמאפשר לי להזכר איך נושמים ולך להציץ עלי מעבר לכתף שלו. "מה אתה עושה פה?". הסתכלת עלי ואמרת "התגרשתי לפני חודש וחזרתי לחיפה. פה אני הכי מרגיש בבית. דדה מה איתך? איך את יפה!". היחיד בעולם שקורא לי בשם הנוראי הזה שאתה המצאת.

היית האהבה של החיים שלי. הייתי בת 23 כשהכרנו ואתה בן 21. הכרנו בים. הייתי יורדת לשם מתי שאפשר כדי לצפות על הגולשים. איך אהבתי את זה . ואז יום אחד, עם הגלשן, באת והתחלת לדבר איתי. נהיינו זוג. 3 שנים. עד שכבר לא יכולתי עם הריבים האלה. כל הזמן אמרת שאני משגעת אותך, שאתה לא יכול עם השינויים הקיצוניים שלי במצבי הרוח, שאני לא שפויה. צעקתי מדי, צחקתי מדי, בכיתי מדי ואתה לא עמדת בזה. ונפרדנו.

לא היה לי אף קשר חוץ ממך. לא האמנתי שאני מסוגלת להיות בזוגיות, שמישהו אי פעם ירצה אותי. באמת האמנתי שאני משוגעת. הפסקתי לרדת לים והתחלתי לכתוב. נהייתי מטפלת בכתיבה אבל לא באמת האמנתי בעצמי. שמעתי שהתחתנת ועברת לזכרון ולא ידעתי יותר כלום. ואז נתקעת מולי במסעדה עם ה"דדה" שלך ונהייתי שוב בת 26.

אמרת שאתה חייב לחזור לזה שבאת איתו ושטוב לראות אותי. זה היה יכול להגמר בזה. אבל התקשרת בערב. רצית לראות אותי. אמרת שאני היחידה שאתה מכיר בחיפה. אמרתי לך שאני עדיין משוגעת ושכלום לא השתנה. תוך רבע שעה היית אצלי.

אני חושבת שזה סיפור נפלא. אני חושבת שאם לא החומוס לא היינו נפגשים שוב בחיים. אני שמחה שנפרדנו כי אני שמחה שהבנת שלפעמים שגעון זה דבר נפלא. אמרת שמאז שנפרדנו הכל היה מונוטוני מדי. שום דבר לא ריגש אותך. סיפרת שהתגרשת כי אשתך לא צעקה מעולם והבנת שזה כי היא לא אוהבת. אמרת שחזרת לחיפה כדי למצוא אותי. שרצית רק אותי. מי היה מאמין שבסוף תזדקן עם דדה המשוגעת.

IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: