עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (8)
בגידה  (5)
וויסקי  (2)
אכזבה  (1)
גבולות  (1)
גורל  (1)
כאב  (1)
פרידה  (1)
רומן  (1)
רומנטיקה  (1)
ארכיון

הפתעה

01/05/2017 08:56
לימור
אהבה, בגידה, רומן, רומנטיקה

אני ידעתי שככה זה יהיה. ידעתי שהחברות הלא ברורה בינינו תוביל לאן שהיא תוביל ובסוף מישהו יהיה ממש עצוב. אני ידעתי אבל לא ידעתי שאני יודעת. כשהדברים קרו הכל היה ממש מפתיע. וכל פעם שמשהו קרה הייתי שוב ושוב מופתעת. כל מה שרציתי היה לדבר. שנים של שתיקה, של לסבול בשקט, של אי-לגיטימציה של רגשות, וכבר לא יכולתי יותר. כשהתחלנו לדבר זה היה נראה רגיל כזה. לא נתתי לעצמי לחשוב או לנסות להרגיש. נתתי לך לדבר והקשבתי לך. כי ככה אני רגילה. כי זה מה שאני עושה כל היום. ואז קרה משהו ממש מוזר. שאלת אותי והתעניינת וכל הזמן חיפשת את התשובות שלי. דיברנו המון. זה התחיל כי היה לנו זמן משותף בנסיעות הבוקר והמשיך לתוך היום. הכל קרה כאילו מעצמו. פשוט גרנו אחד ליד השניה ונסענו ביחד לאותו מקום בערך. ואפילו שאתה נשוי ויש לך ילדים ואני נשואה ויש לי ילדים, זה הרגיש כאילו זה רק שנינו. ואין אף אחד מעבר.

לא הכרתי אותך עד שלא שמתי לב שאני רואה אותך מדי בוקר. לא ידעתי שאתה גר לידי. אני כל כך עסוקה וכל כך מרוכזת במטלות המיידיות שלא הייתי יודעת שאתה גר לידי גם בעוד מאה שנה. היום אני מרגישה את הנוכחות שלך גם כשאני במטבח ואתה, איפה אתה?

כשהצעת לי ללכת לים באיזה ערב כדי שיהיה לנו יותר זמן, חשבתי שזה רעיון מקסים. אני כל כך אוהבת את הים. בעיקר בלילה. הלכנו ברגל מהבית למרות שזה לא כזה קרוב ובסוף הגענו. כל הדרך לשם דיברנו ודיברנו וכשהגענו לים כבר לא נשארו לנו מילים.

אחזנו ידיים ובשקט של הים והרעש של הגלים והנעימות של הנוכחות אחד עם השני, פשוט נשמנו יחד. ואז אמרת לי שאתה מרגיש שאני הולכת ונהיית משמעותית בחיים שלך. שאתה מפחד מהרגשות של עצמך. שאתה בכלל לא יודע אם אני מרגישה את זה אבל אתה לא נושם בלי לדעת שאני שם. זה הפתיע אותי. הרגשתי תחושות וידעתי שאני צריכה אותך כי כשלא תקשרנו הרגשתי חור שחור בבטן. אבל אני ומילים לא חברות ולא ידעתי להגדיר לעצמי את זה. ואז אמרת את זה וידעתי שאתה צודק. שזה לא סתם.

נישקת אותי. זה היה מאד מפתיע. לא חשבתי שזה יגיע לזה למרות שזה היה באמת מה שרציתי. המגע שלך היה נכון אפילו יותר מהמילים. רציתי שתמשיך וידעתי שכמו עם המילים שלך, גם פה תהיה הכי מדויק לי בעולם. לא ראיתי את זה בא והתחלתי לבכות. חייכת אלי. אמרת לי שזה כל כך יפה בעינייך איך במקום מילים אני אומרת דמעות.

ואז אמרת לי שהחלטת לעבור דירה. שזה מתבשל אצלך כבר הרבה זמן. שהבנת שהנוכחות שלי בחיים שלך היא מדי משמעותית ומאד לא אפשרית. ידעתי בדיוק על מה אתה מדבר. זה כל מה שבינינו וזה כל כך כל מה שמסביב.  יכולתי. גם אתה יכולת. אבל פתאום אמרת את זה והבנתי.

אני חושבת שההפתעה הגדולה של החיים שלי היא כמה מהר התרגלתי שוב לעצב שלי. כמה מהר הנוכחות המוכרת שלו תפסה אצלי מקום. כבר 8 שנים והתחושה הזאת של הכלום, של החדלון, של החוסר תכלית של הכל שתוקפת אותי מיד בבוקר, לא מפסיקה להפתיע אותי.

IM ALedya
נטלי
14/08/2017 12:38
בא לי לסתור לך ולחבק אותך בעת ובעונה אחת.

אני כל כך מזדהה

:(
לימור
15/08/2017 09:53
למה לסטור?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: